החלטה בתיק בש"פ 10479/04

           פנקר יהושע (להלן "העורר"), עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת ביצוען של עבירות אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, איומים, ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. על פי גרסת המשיבה בוצעו העבירות החל בשנת 2000 ועד למעצר העורר בחודש מרץ 2004, כאשר קורבנן היתה נערה שהעורר הכיר בעת שהיתה עדיין קטינה.

           בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בחודש יוני 2004 דחה בית משפט קמא בקשה נוספת לשחרור העורר, ובית משפט זה (השופט י' עדיאל) דחה ערר שהוגש כנגד אותה החלטה.

           בימים אלה הגיש העורר בקשה נוספת לעיון בסוגית המשך מעצרו, ואותה הוא השתית על הזמן הרב שחלף מאז הוגש כתב האישום, והעובדה שהראיות בעניינו עתידות להישמע רק בחודש אפריל 2005. כן נטען, כי חלוף הזמן מחד, וחוות פסיכולוגית שהוגשה בעניינו, מאידך, מצביעים על כך ששוב לא נשקפת ממנו סכנה אם ישוחרר. במקביל, הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרו של העורר מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. החלטה זו עוסקת בשני ההליכים אותם יזמו הצדדים.

           אקדים ואומר כי טרם בשלו התנאים לשחרור העורר. אכן, כתב האישום שהוגש נגדו אינו סבוך, ומותר להניח כי לא יידרשו ימים רבים לצורך בירורו. לפיכך, ואם היה משפטו של העורר מתנהל כסדרו, אפשר שההכרעה בו היתה ניתנת זה מכבר. דא עקא, האשם לשיהוי בהליכים רובץ לפתח של העורר ולא אחר. מאז הוגש כתב האישום בחודש מרץ 2004 ועד לחודש ספטמבר 2004 חזר בא-כוח העורר דאז ועתר לדחיית הדיון, בנימוק כי מתנהל משא ומתן בינו לגורמי התביעה אשר עשוי לייתר את הצורך לשמוע את ראיות הצדדים. רק ביום 22.9.04 הודיע העורר כי הוא דוחה את ההסדר אשר גובש, ובעקבות כך הוא שיחרר את סנגורו הקודם, ועו"ד מ' לוי מונה לייצגו מטעם הסנגוריה הציבורית. אולם גם בשלב זה לא ניתן היה לקבוע את התיק לשמיעה, הואיל ועו"ד לוי ביקש ארכה כדי לעיין ללמוד את התיק, והדבר נמשך עד לשלהי חודש אוקטובר 2004. רק בשלב זה נרשמה כפירתו של המשיב בעובדות, ובעקבות כך נקבעו 4 מועדים בחודש אפריל 2005 לשמיעתו של התיק.

           באשר לשאלת מסוכנותו של העורר - לעניין זה הוגשה חוות דעת של פסיכולוגית שבדקה את העורר, אולם חוות דעת זו עמדה גם לנגד עיניו של חברי השופט י' עדיאל, שבבש"פ 6706/04 החליט לדחות את הערר חרף קיומה של אותה חוות דעת. לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של חברי בעניין זה.

           העולה מכל האמור הוא, שלנוכח סכנתו הנמשכת של העורר מחד, והעיכוב בהליכים שהוא גרמם, מאידך, שוב אין מנוס מהארכת מעצרו. עם זאת, ראיתי צורך לבקש מבית משפט קמא לשוב ולתת את דעתו לעניין מועדי הדיון שנקבעו, באשר אם אלה יישארו על כנם, משמעות הדבר תהיה שכבר עתה ברור כי בית משפט זה יידרש לשוב ולעסוק בסוגיית המעצר, הואיל ועד לחודש מרץ 2005, במהלכו תסתיים תקופת המעצר החדשה, לא תחול התקדמות כלשהי בדיון, וזו תוצאה קשה למי שעצור מאז חודש מרץ 2004.

           לסיכום, מעצרו של העורר מוארך בתשעים ימים, החל מיום 10.11.04, או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1048/04, הכול פי המוקדם.

           ניתנה היום, ט"ו בכסלו תשס"ה (28.11.2004).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: